בניידת עצורים לז'ודינו
בסביבות 11 בבוקר התחילו להעביר את העצורים לכלא בעיר ז'ודינו שבמחוז מינסק. העבירו אותנו בשתי ניידות עצורים (אבטוזק).
קציני יחידת אומו״ן (OMON) שניהלו את ההעמסה בחרו לניידת אחת את כל מי שבלט במשהו במראה החיצוני: אנשים בבגדים עם סמלים לאומיים בלארוסיים, בחורים עם שיער ארוך, עם קעקועים. לפי השמועות, בניידת הזאת עינו חזק יותר. אבל גם מה שאני עברתי בהעברה מזכיר יותר מכול את מעשי הגסטפו.
לפני ההעמסה לניידת כל עצור היה צריך לומר מול המצלמה את שמו הפרטי ואת שם משפחתו.
האנשים בניידת שכבו זה על זה. מתחתיי בחור איבד את ההכרה. זה הלך כך: אדם כורע על הברכיים, הידיים מאחורי הגב, הגב כפוף, הראש צמוד לרצפה. אני כורע מאחוריו, גם על הברכיים, ונשען עליו בכל משקלי.
לגברים החסונים יותר קשרו את הידיים באזיקוני פלסטיק, כל כך חזק שכפות הידיים הכחילו. חלק הצליחו למתוח אותם, אבל אם "שוטרי אומו״ן" שמו לב, האדם חטף כמות אדירה של מכות בגב.
ההעברה לז'ודינו הייתה הרגע הקשה ביותר בכל תקופת המעצר שלי. לפניי שכב בחור, חסון מאוד. אחר כך הוא היה איתי בתא; הוא חייל לשעבר מהפלוגה הנשיאותית, זו שמופיעה בחגים ומקבלת אורחים זרים במשמר כבוד. כנראה לא היה לו מספיק אוויר, והוא איבד את ההכרה. הפכו אותו, סטרו לו על הלחיים, שפכו עליו מים, והוא התעורר. אבל עכשיו הוא היה מעליי בערימת הגופים הזאת.
בחור אחד פשוט עשה במכנסיים. נדמה לי שהוא היה ממש לפניי. וככה, אנחנו נוסעים בחנק הזה, אנשים שוכבים זה על זה, הברכיים כואבות, הרכב קופץ על הבורות… ועכשיו מצטרף גם הריח הזה. ובניידת הם גם שיחקו איתנו "קריוקי". הם "הזמינו" שיר, ואנחנו היינו צריכים לשיר אותו. הם "הזמינו" את "שינויים" של ויקטור צוי, או שירים של סטס מיכאילוב. אני לא שרתי, אבל הבחורים הצעירים יותר ניסו לבצע משהו.
את מי שהתלונן התחילו להכות שוב. ואם "שוטר אומו״ן" לא הגיע לאדם שרצה להכות באלה, הוא עמד על הגב של עצורים אחרים כדי להגיע אליו.
הוא עמד ברגל אחת על הגב שלי, ובשנייה על מישהו אחר. ולא סתם עמד, זה לא היה כואב כל כך. לא, הוא בכוונה מעך את המגף לתוך הגב שלי וסובב אותו, כדי שיכאב יותר. הבנתי שעדיף לא להוציא הגה ולסבול עוד שעה בערך. אבל הקשבנו להם וזכרנו. לפעמים הם טעו וקראו זה לזה בשמות משפחה. מהניידת לז'ודינו זכרתי שם משפחה אחד: שבוניה.
מאוחר יותר הנפגעים זיהו את אחד מהם. זה היה סרג'נט באומו״ן פאבל שבוניה.
זוכרים איך בסדרה "משחקי הכס" אריה סטארק כל הזמן חזרה לעצמה על השמות של מי שהיא צריכה להרוג? אני, כמובן, לא מתכוון להרוג אף אחד, אבל את השיטה הזאת אימצתי. כל הזמן חזרתי לעצמי על שמות המשפחה ששמעתי. גם כמה מהחבר'ה עשו אותו דבר. אני חושב שזה חשוב מאוד.
בדרך התחילו להפחיד אותנו שבז'ודינו נמצא הכלא הכי נורא בעולם. אמרו: "עכשיו יזרקו אתכם לתאים של הפושעים, והם יעשו מכם את ה'כלבות' שלהם". "לא תצאו משם, תיפרדו מהחיים". "מה שאנחנו עושים לכם זה עוד כלום. שם, בז'ודינו, אתם תחר**ו במכנסיים…"
הבחורים הצעירים לידי בכו מפחד… בחור בן 20 שאל אותי בלחש איך להתנהג בזמן העינויים כדי שלא יכאב. אמרתי לו: "העיקר, אל תפחד, כי כשאתה מפחד, כואב עוד יותר. תנסה להתנתק מכל זה".
בכניסה לבית המעצר (SIZO) בז'ודינו השתרך פקק של ניידות עצורים, שנמשך שעה וחצי. השומרים הרשו סוף-סוף לאנשים בניידת לשבת על הרצפה, אבל כאב לי לשבת בכל תנוחה, כי הוכיתי קשות. שוטרי אומו״ן עברו "שטיפת מוח", וכך הם הסבירו את מעשי האכזריות שלהם.
התיישבנו קצת יותר בנוח, והתחילה שיחה. "שוטרי אומו״ן" התחילו לספר לנו כמה אנחנו רעים וכמה לוקשנקו טוב. סיפרו שמשלמים לכל אחד מאיתנו 150 דולר. ואני מסתכל לו בעיניים ומבין: הוא מאמין בזה!
אחר כך הם התחילו להסביר לנו למה הם כל כך אכזריים. הם סיפרו לנו סיפורי בדים על כך שכבר יותר מ-100 "שוטרי אומו״ן" שוכבים בבתי חולים עם גולגולות סדוקות, ושהם נוקמים בשבילם. אני חושב שסיפרו להם את זה בכוונה, כדי להרגיז אותם עוד יותר. אין שום אישור לנתונים האלה.
התחלתי להסיט את השיחה לצבא הישראלי; חשבתי לעניין אותם, כדי שישתוללו פחות. שאלתי אותם שאלות יומיומיות: כמה הם מרוויחים, כמה הם צריכים כדי לחיות. ניסיתי להסיט את תשומת הלב שלהם מהאחרים, מהבחורים הצעירים, שהם שאלו דברים שעלולים היו להרגיז את השומרים.
לא אכלנו יותר מיממה, וישבנו מול שוטרים מהפלוגה ה-4 של אומו״ן משטרת העיר מינסק (GUVD), שאכלו אוכל מקייטרינג והתווכחו מה טעים יותר.
החקירה העלתה שבהעברת העצורים מתחנת המשטרה של רובע סובייטסקי (RUVD) לכלא בז'ודינו השתתפה הפלוגה המבצעית ה-4 של אומו״ן משטרת העיר מינסק. זוהו סרג'נט אומו״ן פאבל שבוניה, ארטיום דוברובסקי ופאבל אופצ'נוק.
הם מואשמים בפשעים נגד האנושות, בעינויים, במכות ובאיומים באלימות.
גם מפקד המחלקה ה-12 של הפלוגה המבצעית ה-4, המייג'ור דניס מיכאילוביץ' גושצ'ה, נושא באחריות למעשי השוטרים הכפופים לו.
